עיר המכוניות. עבדכם נוסע בדטרויט בקאדילק אסקלייד ברמת הגימור 'פרמיום', שזו רמת גימור מוקצנת, ואדגיש: מוקצנת־אמריקאית, שזה הרבה יותר ממאוד מוקצן. עמית וחבר נוהג בו, יואל שורץ שמו. ואנחנו נחזור אליו.
בכל מקרה ברמת הגימור הזאת הנתון הכולל של המסכים בדשבורד מגיע ל־"38. לבנטלי בנטייגה יש 23 רמקולים? כאן יש 36... ולא, זה לא איכותי או קרוב למה שיש בבנטייגה, ועדיין. הילדים מרעישים במושב האחורי? לחצו על כפתור — וכשתדברו, הם ישמעו אתכם ברמקולים שלצדם.
התשובות שלהם ירגיזו אתכם? לחיצה על כפתור אחר והתקשורת תהיה חד־צדדית: הם ישמעו אתכם, אתם לא תשמעו אותם. גאוני. אני אוהב את האמריקאים, ולא בקטע של סטיגמות, ובכל מקרה תשמחו לדעת שתא הקירור בין המושבים הקדמיים יכול להגיע לטמפרטורה של מינוס 2 מעלות.
צילום: יצרן
יואל שורץ, הנה אנו חוזרים אליו, הוא לא אמיץ מספיק. בשיוט האוטונומי עם האסקלייד ראינו שהנתיב השמאלי בו שייטנו נסגר, וכדאי להשתלב בנתיב הימני מיד ולעשות זאת באופן לא מתון.
אבל יואל, לא היה אמיץ מספיק כדי לראות אם הרכב אכן מצליח להאט ולהשתלב כראוי, או שאינו מצליח, ועל הדרך (וביותר ממובן אחד) מפרק מכונית ואת המשפחה בתוכה בניסיון הבעייתי הזה.
לאחר מכן ניסה טנדר להשתלב בנתיב הימני והנהג עשה זאת בצורה ישראלית כאשר פשוט נדחף לשם, ועוד השאיר את הארגז שלו בולט בנתיב שלנו.
צילום: יואל שורץ
הנה הזדמנות לבחון את המערכות במצב קיצוני — לראות האם הרכב ירד לשול השמאלי ויעקוף משם, האם יבלום בלימת חירום ויעצור לפני הארגז, או שיבלום, אבל ייכשל וייכנס בארגז. ושוב, יואל התערב ולקח פיקוד. ובכן גבירותי ורבותי, אני חוזר אליכם ללא תובנות ביחס ליכולת האוטונומית של אסקלייד במצבי קיצון, ולא נותר לי אלא רק להתנצל בפניכם ולהטיל את האחריות לכך, כמובן, על מר שורץ.
ג'נרל מוטורס מוכרת הסבה חשמלית למכוניות קלאסיות. אנשיה נעזרים בסדנאות מקומיות איתם עבדו בעבר, ואלה כבר הסבו מספר מכוניות קלאסיות לכאלה מונעות חשמל. שני טנדרים כאלה עמדו באחד האולמות שם קיבלו את פנינו. לא אשקר, לא אני הוא זה שיעמוד בתור להסבה חשמלית, אני אוהב את המנועים הישנים, אלה שיש להם אופי, צליל וריח, אבל אודה כי אני יכול להבין את היתרון.
צילום: אוהד אלגוב
דיברנו, אני ואותו שורץ ממקודם, עם ראש הפרויקט של ההסבות האלה, ומסתבר שבעברו היה בונה מנועים למכוניות שהתחרו בלה־מאן. בחור חייכן, גבוה ובעיקר ישיר. הוא הסכים עמי שמורכב ככל שזה יהיה, זה עדיין פשוט יותר מאשר לבנות מנוע לוגם בנזין, מוגדש, כזה שצריך מיפוי מחדש של מחשב הניהול.
בכל מקרה, עמדו שם שני טנדרים, האחד שברולט E10 כתום מתחילת שנות השישים, והאחר אל קאמינו לבן מתחילת הסבנטיז. בעוד הכתום, שלא הצלחתי להפסיק להסתכל עליו, מכיוון שגוון הצבע, ועבודות הפחחות והצביעה היו ככל הנראה מהטובות שראיתי בחיי, ואילו אלה באלקמינו היו בסדר בלבד. זאת אומרת, שמר כבוד למראה המקורי למעט חישוקים עצומים שנעלו צמיגים אחוריים ברוחב 285 מ"מ. ה־E10 הוצג בתערוכת סימה בשנת 2019 והאל קאמינו שנה אחריו.
צילום: אוהד אלגוב
לא תמצאו כאן יחידות כוח עתירות הספק, אלא כאלה סבירות יחסית, בעוד לוותיק יותר יש מנועים חשמליים בתצורת V בתא המנוע, הומאז' למנוע המקורי, באל קאמינו תמצאו את יחידת הכוח של שברולט בולט חדש, דהיינו 204 כ"ס. כל מערך הסוללות, כמה פשוט, נמצא בארגז.
משחק בייסבול בליגה הראשונה בארה"ב זאת חוויה חמודה למדי. אוכלים נקניקייה בלחמנייה, יש מוזיקה טובה והצלמים "משחקים" עם הקהל והוא בתגובה משתף פעולה באופן כמעט מוגזם. מה שמוקרן על המסך בסופו של דבר נראה מרשים הרבה יותר, אין צילום רחב שמראה שרק שליש ממקומות הישיבה מאוכלסים... וגם שהספורטאים שם דומים במבנה גופם לשלי, דהיינו, שרירים וחיטוב הם לא בראש מעייניהם.
צילום: אוהד אלגוב
עם זאת, השחקנים משתפים פעולה עם הקהל ולפי מספר הכדורים שזרקו לקהל, או שהביאו לילדים הנלהבים גורמים גם לקשוח שבקשוחים לחייך, פשוט משחק לכל המשפחה. לא תראו שחקן בנ.ב.א שמקדיש כך זמן לאוהדים שקוראים בשמו. אלמלא זה, האמינו לי שזה משחק שהיה צריך להישאר בין כותלי בתי הספר.
צילום: אוהד אלגוב
